החלטה בתיק בש"פ 6210/05

1.        בקשה שלישית להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. מעצרם של משיבים 2 ו-3 הוארך בהסכמה (בהחלטותי מיום 28.6.2005 ו-30.6.2005 בהתאמה), וענייננו נסוב על הארכת מעצרם של משיבים 1, 4, 5, 6 ו-7.

2.        נגד המשיבים, ונגד נאשם נוסף (בשם גיא חסיד), הוגש כתב אישום ארוך וחמור, אשר מקור המעשים הנטענים בו הוא בסכסוך בדבר הפעלת בתי הימורים. על פי הנטען באישום הראשון, משיבים 1-3 קשרו קשר לרצוח שלושה אנשים - יעקב אלפרון, נסים אלפרון ועזרא גבריאלי - ושכרו לשם כך רוצחים שכירים מחוץ-לארץ - הם משיבים 4-7. משיבים 1-3 סיפקו להם תעודות ומסמכים מזויפים וכלי רכב גנובים שלוחיות הזיהוי שלהם זויפו. משיב 3 הדריכם בירי ובהכנת מטעני חבלה. המשיבים החזיקו בכלי נשק וחומרי חבלה רבים, ואף במעבדה לייצור חלקי נשק וחומרי חבלה. משיבים 1 ו-6 גם ערכו מטווח בכלי הנשק שברשותם, לשם קידום הקשר האמור. על פי הנטען באישום השני, מילכדו משיבים 1-5 רכב גנוב בחומר נפץ, והחנו אותו בסמוך לביתו של יעקב אלפרון, אשר בחייו ביקשו להתנקש. מנגנון המלכוד הופעל, והמשיבים 1-5 עזבו את המקום. כוח משטרתי הוזעק למקום, לאחר שעובר אורח הבחין במטען החבלה, ונטרל אותו. במקרה אחר, כך נטען באישום השלישי לכתב האישום, ירו משיבים 1-6 לעבר נסים אלפרון, אותו, כאמור, רצו לרצוח. היריות חדרו לדירת מגוריו של נסים אלפרון, עת שהו שם אנשים נוספים, וכן לדירת מגורים סמוכה. מאחר ונכשלו, כעבור שלושה ימים ניסו משיבים 5 ו-6 להגשים את מטרתם בשנית, ונכשלו שוב. על פי הנטען באישום הרביעי, מילכדו המשיבים (1 ו-3-7, בהסכמת משיב 2) רכב בחומר נפץ. משיבים 4-7 עקבו אחרי הרכב, עת נסע בו עזרא גבריאלי עם אדם נוסף. הם ניסו להפעיל את חומר הנפץ מרחוק, בעוד הרכב בנסיעה, וללא הצלחה. מטען החבלה השתחרר מן הרכב, נפל ממנו אל צד הדרך - ופורק לאחר מכן על ידי כוחות המשטרה משהבחין בו קצין בטחון שעבד במקום. על פי האישום החמישי, החזיקו המשיבים בכלי נשק בלא היתר מתאים. האישום השישי נוגע אך למשיב 3, אשר הסכים, כאמור, להארכת מעצרו. כל הנאשמים הואשמו, בין השאר, בנסיון לרצח, בקשירת קשר לביצוע רצח, ייצור והחזקת נשק בלא רשות על פי דין, הנחת חומר נפיץ שלא כדין, זיוף מסמכים והתחזות לאחר.

3.        בית המשפט המחוזי (השופט חאלד כבוב), בהחלטה מיום 21.7.04, הורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים (למעט משיב 2, שנעצר בהסכמה). עררם של משיב 3 והנאשם הנוסף - ועניינם של שניהם, כאמור, אינו עומד לפני - נדחה ביום 21.9.04 על ידי כב' השופט טירקל (בש"פ 8208/04 חסיד נ' מ"י (לא פורסם)). עררם של משיבים 6 ו-7, נדחה גם כן, ביום 16.8.04, על ידי כב' השופט גרוניס (בש"פ 7376/04 קראוצ'וק נ' מ"י (לא פורסם)). יש לציין, כי משיבים 1 ו-2 עצורים עד תום ההליכים גם בגין כתבי אישום אחרים, ומעצרם זה הוארך לאחרונה בתשעים ימים בהחלטותי מיום 21.6.05 (בש"פ 5279/05 מ"י נ' אוחנה (לא פורסם)) ו-16.6.05 (בש"פ 5802/05 מ"י נ' סנקר (לא פורסם)), בהתאמה.

4.        כל המשיבים, למעט משיב 3 והנאשם נוסף (גיא חסיד), הסכימו להארכת מעצרם הראשונה והשניה. כב' השופט רובינשטיין, בהארכת המעצר השניה של משיב 3 והנאשם הנוסף, קבע כי מעצרם יוארך, בכפוף לבחינת חלופה מתאימה על ידי בית המשפט קמא (בש"פ 3138/05 חסיד נ' מ"י (לא פורסם)). חלופה שהציע משיב 3 לבית המשפט קמא נדחתה, וטרם ניתנה החלטה בחלופה אחרת שהוצעה. בהליך שבפני, הסכים משיב 3 להארכת המעצר, בכפוף להחלטה האמורה של כב' השופט רובינשטיין בדבר בחינת החלופה בבית המשפט קמא. הנאשם הנוסף, גיא חסיד, שוחרר למעצר בית בהחלטת בית המשפט המחוזי, מיום 9.6.05.

5.        באשר למשפטם של המשיבים, עלה מהדיון על פה כי נותרו לשמיעה 45 מתוך 230 עדים. נקבעו מועדי הוכחות נוספים: 11 ישיבות נקבעו בספטמבר; ובית המשפט הודיע לצדדים להיערך לשמיעה רצופה בחודש דצמבר. המשיב 1, נאשם בתיק נוסף (להלן: "משפט אוחנה"), ובשל התנגשות תאריכים לא ניתן היה לקבוע מועדים נוספים.

           ככלל, נראה שהמשפט מתנהל בקצב משביע רצון. הערכאה הראשונה נוקטת, ובצדק, בגישה לפיה לא תהיינה דחיות, וניתן למצוא גם פתרונות ל"התנגשות" בין משפט זה ו"משפט אוחנה", על ידי שמיעת עדים שאינם רלבנטיים למשיב 1 במועדים בהם מתנהל "משפט אוחנה".

6.        אין בכוונתי להיכנס במשפט מורכב זה לשאלה מדוע בוטלה ישיבה זו או אחרת, גם לא לפרטי ניהולו של המשפט, המסור בידי הערכאה הראשונה. מקובלת עלי טענת המשיבים כי המשפט אינו עתיד להסתיים בתקופת ההארכה המבוקשת. לכן, נקבעו תאריכים רצופים בחודש דצמבר. מדובר במשפט מורכב ורב נאשמים, ואין מנוס מהארכה נוספת. כפי שציינה השופטת פרוקצ'יה ב-בש"פ 3726/04 מ"י נ' חאתם (לא פורסם), בענין משפט מורכב אחר:

"המדובר במשפט מורכב ביותר הנוגע לשורה ארוכה של נאשמים ולמספר אישומים מורכבים. שורת עדי התביעה על פי כתב האישום מגיעה כדי 180 עדים. אף שהתביעה הודיעה כי תוותר על מספר ניכר של עדים, אין ספק כי מדובר במשפט אשר מעצם טיבו מצריך זמן שיפוטי בהיקף חריג. אופיים של האישומים ומסוכנותם של המשיבים העולה מהמעשים המיוחסים להם בכתב האישום, וכעולה לגבי רובם הגדול גם  נוכח עברם הפלילי הכבד, מחייבים את הישארותם במעצר לצורך ניהול המשפט, חרף העובדה שהמשפט מתארך מטבע הדברים מעבר לתשעה חודשים. מהנתונים שהוצגו בדבר מספר הישיבות שהתקיימו עד כה ומספר העדים שכבר העידו, כמו גם תכנון הישיבות לחודשים הקרובים, ניתן להתרשם כי בית המשפט עושה את כל אשר ניתן כדי לנהל את הדיון ביעילות ובקצב סביר, ולהקצות להליך זה זמן שיפוטי בהיקף ניכר, חרף האילוצים הכבדים של עומס עבודה הרובץ עליו. בנסיבות העניין, אין מנוס מהארכת מעצרם של המשיבים, כדי לאפשר את ניהולו וסיומו של המשפט בעודם במעצר. יש מקום, איפוא להאריך את המעצר כמבוקש על ידי התביעה, לאור טיבו המיוחד של ההליך הפלילי במקרה זה, וצרכי הזמן השיפוטי המתחייבים עקב כך, ונוכח מסוכנותם המופלגת של המשיבים".

           וראו עוד: בש"פ 3743/95 מ"י נ' אוסידון (לא פורסם), החלטה מיום 30.6.95; בש"פ 8793/04 מ"י נ' קקון (לא פורסם), החלטה מיום 20.10.2004; בש"פ 12011/04 מ"י נ' פלוני (לא פורסם), החלטה מיום 9.1.2005.

7.        המשיבים 4-7 הינם תושבי בלארוס, אשר הסתננו לישראל שלא כדין. נתון זה כשלעצמו מצביע על כך שיש חשש שימלטו מן הדין, ובמיוחד בשים לב לעונשים החמורים להם צפויים הם אם יורשעו.

8.        עו"ד חימי, בא-כוחו של משיב 7 (נאשם 8), הוסיף וטען כי יש להבחין בין משיב זה ובין שאר המשיבים, שכן חלקו הנטען בפרשה הוא פחות. לא שוכנעתי כי כך הוא הדבר. על פי הנטען בכתב האישום, הגיע משיב 7 לישראל שלא כדין, דרך מצרים, כרוצח שכיר לשם ביצוע מעשי רצח; הוא נעזר בתעודות ומסמכים מזויפים; הוא החזיק כלי נשק וחומרי נפץ רבים ב"דירת מסתור" - ובדירה זו הוא נעצר (אישום ראשון). משיב 7 גם מילכד רכב במטען חבלה, תוך שימוש בטלפון סלולרי; עקב אחרי הרכב עת נסע בו עזרא גבריאלי, אותו ביקש להמית, עם אדם נוסף, ונסה להפעיל את המטען מרחוק מספר פעמים, ללא הצלחה (אישום רביעי). עוד על פי הנטען, ירי שבוצע לעבר אחד היעדים לרצח, נסים אלפרון (אישום שלישי), והחזקת נשק וחומרי נפץ (אישום חמישי), נעשו על דעתו והסכמתו. הנה כי כן, אף מעשיו של משיב 7 מצביעים על מסוכנותו הרבה - אף הוא, כיתר המשיבים, ביקש להגשים את מטרתו הפסולה, גם במחיר פגיעה בעוברי אורח וסיכונם (וראו גם את החלטתו של כב' השופט גרוניס, באשר לעררם של משיבים 6 ו-7 לבית משפט זה, בש"פ 7376/04 קראוצ'וק נ' מ"י (לא פורסם)).

9.        אשר למשיב 1: מרכזיותו בפרשה נשוא האישום עולה מעיון שטחי בכתב האישום. מסוכנותו בולטת במיוחד. יפים לגביו דברים שציינתי ב"פרשת אוחנה":

"אכן, מקובל לדבר על נקודת האיזון המשתנה בחלוף הזמן. אכן - ככל שהמעצר מתארך, וגם כשקיימות ראיות לכאורה, הולך וגובר כוחה של חזקת החפות. עם זאת - אין המדובר בנוסחה מתמטית. יש לומר דברים כהוויתם: בכל החלטה בענין מעצר או שחרור משקלל בית המשפט נתונים רבים (בש"פ 7686/03 רפייב נ' מ"י, פ"ד נז (6) 753, 763-762). כל נתון נוסף המונח על כפות המאזניים ושקילה מחדש עשוי להטות את כפות המאזניים לכאן או לכאן.  משקלה של המסוכנות המונחת על כפות המאזנים אינו זהה בכל ענין ועניין. אין נוסחה מתמטית ולפיה אחרי מספר מסוים של חודשי מאסר, מאבדת המסוכנות ממשקלה. יש מסוכנות גבוהה ויש מסוכנות גבוהה פחות... ועדיין, לעת הזו, משקל המסוכנות של כל המשיבים הוא כה כבד, שאין בהתארכות המשפט כדי לגבור עליה ולהטות את כפות המאזניים לטובת המנעות מהארכת מעצר ושחרורם" (בש"פ 5279/05 מ"י נ' אוחנה (לא פורסם)).

           כך הוא לגבי משיב 1.

10.      בקשת המדינה מתקבלת. אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים 1, 4, 5, 6 ו-7 (שלום שטרית, ולרי נביטסקי, סרגיי ששולקין, אנדריי קראוצ'וק, יורי וורביוב), בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, בתשעים ימים נוספים שמניינם מיום 7.7.2005, או עד למתן פסק-דין בעניינם ב-תפ"ח 1070/04 של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו, לפי המוקדם מבין המועדים.

ניתנה היום, ‏ו' תמוז, תשס"ה  (13.7.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   עע התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: